צילום: ויקיפדיה |
לשמעון פרס היו שתי קריירות בחייו הארוכים. עלינו להכיר טובה לעד על זו הראשונה, אך השנייה היא זו שאפשרה למנהיג זר להרגיש בנוח להוציא דיבה על עם ישראל כשהוא על אדמת מדינתו
תחושת אי הנוחות שהציבור חש כלפי שמעון פרס ב־25 השנים האחרונות התחזקה ביום שישי בעת ההספד שנשא נשיא ארה"ב ברק אובמה ולאחר שנודעה החלטת הבית הלבן למחוק את המילה "ישראל" שהופיעה אחרי "ירושלים" כמיקום הלווייתו של פרס. בהספדו השתמש אובמה שוב ושוב במעשיו ובאמירותיו של פרס כשוט שיש בו כדי להצליף בציבור ובנבחריו. פרס היה נביא, הצליף אובמה וגער, הישראלים הם עם קשה עורף ועקשן שמסרב ללכת שבי אחריו.
בקטע הארסי ביותר של דבריו האשים אובמה את מתנגדיו הפוליטיים בתמיכה בעבדות. "שמעון האמין שיסודות סגולותיה של ישראל אינם נמצאים רק בנאמנות לעם ישראל, אלא גם בחזון המוסרי והאתי, התשתית של האמונה היהודית". אין כאן אמירה מקורית. האמת הכמעט בנאלית היא שמאז ימי אברהם אבינו העם היהודי מתבסס על פרמטרים גשמיים ורוחניים בו־ זמנית. את הדברים הללו ניתן להגיד כמעט על כל מנהיג ישראלי משחר הציונות המודרנית.
לכתבה המלאה>>> מעריב
קרולין גליק