אמש עמד אחמד טיבי במליאת הכנסת, צרח, איבד עשתונות וקילל את אבי, הרב שמואל
אליהו שליט”א.
הוא צעק שאנחנו “גזענים”.
למה הוא צעק?
כי הוא לא היה מסוגל להיישיר מבט לאמת.
מי שהיה העוזר האישי של רב-המרצחים עראפת, ומי שמהלל “שהידים” מעל בימת הכנסת -
הוא האחרון שיכול להטיף לנו מוסר.
אני שומע לא מעט מערבים בארץ ובעולם, שמבקשים בעצמם לתקן את היחס העוין של
המנהיגים שלהם למדינה ולעם היהודי, הם מבינים שההנהגה הזו גוררת אותם לתהום.
אבל טיבי? הוא לא רצה להתמודד עם העובדות. אז הוא בחר להשתלח.
עמדתי מולו וחייכתי.
חייכתי, כי ראיתי מולי אדם שמבין שהוא הפסיד.
השנאה והפחד בעיניים שלו הם ההוכחה הכי טובה שהוא קולט את מה שאנחנו כבר יודעים:
העם היהודי כאן כדי להישאר.
לפני חודשיים עמד איימן עודה על אותה בימה, ובנאום בערבית הבטיח לעולם הערבי
שאנחנו, העם היהודי, או-טו-טו עוזבים את הארץ הזו. שהם הולכים להישאר ואנחנו
הולכים להיעלם.
אז אני רוצה להבטיח מכאן לעודה, לטיבי ולכל החברים שלהם שחולמים שנחזור לגלות:
אתם יכולים להמשיך להלל את מורשת עראפת, סינוואר והמוות.
אנחנו בוחרים בחיים, באור ובמורשת ישראל.
ניצחנו, וננצח.
כי בורא עולם לא עושה חצי עבודה
Tags
חדשות
