ביום הראשון של המלחמה כל הצמרת הביטחונית של מדינת ישראל התכנסה לטכס עצה מה לעשות.
כאשר נציג השב״כ עלה, הוא אמר שיש קריאות להתארגנויות חמושות ונקמה של יהודים בכל רחבי הארץ.
המפכ״ל ההמום שואל שוב כדי להבין ״של יהודים?״ ונציג השב״כ חוזר ״של יהודים, קבוצות שקוראות להתארגן ולהתחמש ולנקום״
בזמן שהתבצע טבח בעוטף עזה, כמוהו לא היה מאז השואה, מה שהטריד את השב״כ זה יהודים שרוצים לנקום.
אין מילים כדי לתאר את הריקבון המוסרי הזה.
לא זו בלבד שלא היו קריאות כאלו. אלא שהיהודים שפעלו כדי לחסל את המחבלים ולנקום באותו היום צריכים לקבל צל״ש, כי הם פעלו איפה שמערכת הביטחון כשלה ולא הייתה. הם היו צריכים להגן על אחיהם שנטבחו.
רקבון של עשרות בשנים, לפיו השב״כ מאשים יהודים כמעט בכל אירוע, כאילו זה עיקר תפקידו, הביא לליקוי מאורות כל כך גדול, שגם כאשר מתבצע טבח מחריד ביהודים, השב״כ מזהיר לא מפני מחבלים ערבים אלא מפני ׳יהודים שרוצים לנקום׳.
עד היום לא נערך אף תחקיר ערכי במערכת הביטחון איך קונספציות כל כך רקובות חדרו לשב״כ ולצה״ל וגרמו להם להלחם ביהודים במקום בטרור הערבי.
הדברים החמורים והמזעזעים האלו לא נותנים מנוח.
מקור: שי קלך shay kallach
Tags
חדשות