 |
| צילום: אלדן דוד/לע"מ |
מסמכים ועדויות מתוך פרוטוקולים של ועדת החקירה הממלכתית בפרשת היעלמות ילדי תימן, המזרח והבלקן מעלים טענות קשות בנוגע לטיפולים רפואיים ניסיוניים, בדיקות שנעשו בילדים ללא ידיעת הוריהם וחשדות למקרי אימוץ שלא הובהרו למשפחות.
הפרוטוקולים, שפורסמו בעבר בתקשורת, כוללים עדויות של אנשי רפואה שפעלו בשנותיה הראשונות של המדינה. לפי אחד המסמכים, ארבעה תינוקות שסבלו מתת־תזונה מתו לאחר שקיבלו עירויים של תמיסות שונות במסגרת טיפול שנבחן בבית חולים לילדים בראש העין בשנת 1949.
בעדות נוספת תואר מחקר שנערך בילדים ממוצא תימני לצורך בדיקת אפשרות לקיומה של מחלת דם חרמשית. המחקר, לפי העדות, נשען על הנחות גזעניות שהופרכו בהמשך. בעדויות הועלו גם טענות שלפיהן לא תמיד התבקשה הסכמת ההורים לבדיקות, למחקרים או לנתיחות שלאחר המוות.
הכתבה המקורית מביאה גם עדויות על ילדות תימניות שאומצו, לכאורה, מבית החולים רמב״ם. אחד הרופאים סיפר בפני ועדת החקירה על מקרה שבו רופא בחיפה אימץ ילדה תימנייה מבית החולים, ועל מקרה נוסף שבו זיהה ילדה מאומצת שנראתה שונה מבני משפחתה המאמצת.
פרשת היעלמות ילדי תימן, המזרח והבלקן נותרה אחת הסוגיות הכואבות והרגישות בתולדות ישראל. לאורך השנים פעלו שלוש ועדות חקירה: ועדת בהלול־מינקובסקי, ועדת שלגי וועדת החקירה הממלכתית כהן־קדמי. הוועדות לא קבעו כי התקיימה חטיפה ממוסדת, אולם ועדת כהן־קדמי ציינה עשרות מקרים שבהם לא נמצאה הוכחה מספקת לפטירת הילדים, והעלתה אפשרות כי חלקם נמסרו לאימוץ.
חשוב להדגיש כי מדובר בעדויות ובמסמכים היסטוריים שהובאו בפני ועדת חקירה ובדיווחים עיתונאיים, ולא בהכרעה משפטית חדשה. משפחות רבות ממשיכות לדרוש חשיפה מלאה של החומרים, בדיקה של כל מקרה בנפרד ומתן תשובות ברורות על גורל ילדיהן.