פרסי מפעל חיים הוענקו ליגאל בשן ולאהובה עוזרי. את הפרס לבשן העניקה טמירה ירדני ואילו את הפרס לעוזרי העניקה שרת התרבות, מירי רגב.
פרס שיר השנה הוענק ל"דרך השלום" של פאר טסי. פרס מלחין השנה הוענק לשמעון בוסקילה על האלבום "למה לי," פרס הישג השנה הוענק לאלבום "ואם פרידה" של דיקלה, ופרס תגלית השנה הוענק לראפר נצ'י נצ.' פרס על הישג השנה למחברים הוענק לראפר טונה (איתי זבולון) ולניר דנן על האלבום "גם זה יעבור" של טונה.
אהובה עוזרי
נולדה בשכונת כרם התימנים שבתל אביב למשפחה ממוצא תימני. אביה עלה ארצה מתימן ואמה עלתה מאתיופיה. עוזרי היא בת זקונים לשמונה אחים ויש לה עוד שני אחים מאשתו הראשונה של אביה. ב-1952, כשהייתה בת ארבע, נפטר אביה. כבר כילדה קטנה הייתה עוזרי פועלת כמקוננת בטקסי אזכרה לנפטרי השכונה וכמארגנת שמחות באירועים של אנשי השכונה. בשנת 1968 פגשה במוזיקאי ההודי ראווי שנקר, שלימד אותה לנגן על בולבול טרנג, כלי פריטה הודי שעוזרי הייתה ונשארה, עד כה, האישה היחידה בארץ היודעת לנגן בו.
בשנת 1975 יצא לאור אלבומה הראשון "היכן החייל", שכלל שירים העוסקים באהבה, קינה ושירים בעל גוון מסורתי, אך זכה לעיקר תשומת הלב בזכות שיר הנושא שלו שנכתב בהשראת שכנתה בכרם התימנים, שקוננה על בנה החייל שנעדר במלחמת יום כיפור.[1] האלבום הצליח מאוד מבחינה מסחרית (על פי דיווחים בלתי רשמיים נמכרו 300 אלף עותקים).[2] עוזרי זכתה לשם בקרב אוהדי הזמר המזרחי והפכה להיות סמל לשירי דכאון ושכול. בשנת 1977 שודר בטלוויזיה הישראלית סרט תיעודי בבימויו של אורי ברבש, "אהובה עוזרי", אשר סקר את תחילת הקריירה שלה והיה הסרט הראשון שעסק בתופעת הזמר המזרחי.
מקור: facebook
פרס שיר השנה הוענק ל"דרך השלום" של פאר טסי. פרס מלחין השנה הוענק לשמעון בוסקילה על האלבום "למה לי," פרס הישג השנה הוענק לאלבום "ואם פרידה" של דיקלה, ופרס תגלית השנה הוענק לראפר נצ'י נצ.' פרס על הישג השנה למחברים הוענק לראפר טונה (איתי זבולון) ולניר דנן על האלבום "גם זה יעבור" של טונה.
אהובה עוזרי
נולדה בשכונת כרם התימנים שבתל אביב למשפחה ממוצא תימני. אביה עלה ארצה מתימן ואמה עלתה מאתיופיה. עוזרי היא בת זקונים לשמונה אחים ויש לה עוד שני אחים מאשתו הראשונה של אביה. ב-1952, כשהייתה בת ארבע, נפטר אביה. כבר כילדה קטנה הייתה עוזרי פועלת כמקוננת בטקסי אזכרה לנפטרי השכונה וכמארגנת שמחות באירועים של אנשי השכונה. בשנת 1968 פגשה במוזיקאי ההודי ראווי שנקר, שלימד אותה לנגן על בולבול טרנג, כלי פריטה הודי שעוזרי הייתה ונשארה, עד כה, האישה היחידה בארץ היודעת לנגן בו.
בשנת 1975 יצא לאור אלבומה הראשון "היכן החייל", שכלל שירים העוסקים באהבה, קינה ושירים בעל גוון מסורתי, אך זכה לעיקר תשומת הלב בזכות שיר הנושא שלו שנכתב בהשראת שכנתה בכרם התימנים, שקוננה על בנה החייל שנעדר במלחמת יום כיפור.[1] האלבום הצליח מאוד מבחינה מסחרית (על פי דיווחים בלתי רשמיים נמכרו 300 אלף עותקים).[2] עוזרי זכתה לשם בקרב אוהדי הזמר המזרחי והפכה להיות סמל לשירי דכאון ושכול. בשנת 1977 שודר בטלוויזיה הישראלית סרט תיעודי בבימויו של אורי ברבש, "אהובה עוזרי", אשר סקר את תחילת הקריירה שלה והיה הסרט הראשון שעסק בתופעת הזמר המזרחי.
מקור: facebook