כך גרמה לי הטבעונות להיות חולה. הניסיון של עידן רול

pexels-photo

מאז שאני זוכר את עצמי, לא הייתי קל באוכל. במשפחה שלי מרבים לספר על הילד המאתגר שהייתי בענייני מזון, כאשר יש להתייחס להגדרה ילד בצורה רחב, שכן אני די בטוח שאני קצת כזה גם כיום, ולהגדרה מאתגר בצורה רחבה אף יותר מפני שאני יותר לכיוון הנודניק.

הרביתי לשאול שאלות אותן לא כל ילד שואל - מאיזו חיה הגיע האוכל, איך זה נעשה והאם מה שאני רואה סביב הסטייק הוא רוטב או דם. גם האיסורים שהטלתי היו רבים יותר משל משגיח כשרות - החל בדרישה שהמאכלים בצלחת לא ייגעו זה בזה, עובר בפוביה קלה ממוצרי חלב (אני נוטה להאמין שמקורה בשקית שוקו מקולקל ששתיתי בילדות, וסליחה אמא שעד היום את נאלצת להריח כל מוצר חלב לפני שאני מסכים לאכול ממנו) וכלה בהימנעות כוללת מדגים ומכל מאכל שניתן לזהות איזו חיה הוא היה לפני שהגיע לצלחת שלי. כאמור, לא פשוט.

כילד אפילו הייתי צמחוני ליומיים, אבל התגעגעתי לשניצל של אבאמא (לא ניתן לזהות את החיה שהוא פעם היה - יתרון) ושבתי לאכילה יחסית רגילה.

ואז פרצה בסערה הטבעונות לסדר היום הציבורי והתאימה לי כמו כפפה (לא מעור) ליד. ראשונים לעזוב את התפריט היו הבשר והעוף, אחריהם נזרק החלב כלאחר כבוד (טראומה וזה) והוחלף בסויה (טעם נרכש. נרכש לאט מאוד) ולבסוף גם הביצים (אף פעם לא התלהבתי מהקונספט של לאכול משהו שיצא מגוף התרנגולת).


לכתבה המלאה>>> MSN


תגובות

אולי יעניין אותך גם